על החיים ועל המוות- פוסט ראשון

הבטחתי לאישה מקסימה שלא פגשתי מעולם, שאודיע לה כשאעלה את הבלוג.


את זה צילמתי ביום של קפאון ויופי

לפני כמה שנים, יצרה איתי קשר מלי פסח, חברת פייסבוק שלא פגשתי מעולם.אני הכרתי אותה דרך הפוסטים שהיא העלתה, וכך היא הכירה אותי. שתי דמויות וירטואליות זו לזו, אך בשר ודם לסובבים אותן. מלי, מעצבת פנים , אישה יפהפיה ואמא לילדים מתוקים, טרחה ופנתה אלי בפרטי, כדי לומר שהיא נהנית לקרוא את התכנים שאני מעלה בפייסבוק. זאת היתה מחווה מקסימה, שריגשה אותי ונכנסה לי ללב. שיתפתי אותה ברצון שלי לכתוב בלוג, והבטחתי לעדכן אותה לכשיעלה.


לא עמדתי בהבטחתי לעדכן את מלי. היא נפטרה בפתאומיות חודש לפני יום הולדתה ה-41, ואני התמהמהתי בינתיים עם הבלוג.


לא אשכח את היום הזה. הייתי בחדר במלון בניו-יורק, ועבדתי על אנימציות שרציתי שיהיו בבלוג. שוטטתי בפייסבוק, כשנתקלתי במודעת האבל על לכתה של מלי. חשבתי שמדובר במתיחה גרועה. נכנסתי לעמוד הפייסבוק שלה וראיתי עוד פוסט, ועוד טקסט קורע לב. נאלמתי דום. פשוט השתתקתי. זאת מורכבותו של הפייסבוק וזאת מורכבותן של חברויות וירטואליות. הנפשות נקשרות זו בזו באופנים שונים, ויש להן הדהוד בעולם שמחוץ לפייסבוק, גם אם לא נפגשים מעולם.


היום אני חברת פייסבוק של רחל חדד, אמה של מלי, שסיפורה העצוב נכרך בצורה מוזרה בחייהם של אנשים אחרים. ֿכשרחל מעלה פוסטים שמחים, אני שמחה איתה, וכשרחל משתפת בעצב ובקושי, ליבי נקרע איתה, על אף שלא נפגשנו אף פעם. זאת הדינמיקה של רשת חברתית, סבוכה ומסועפת של חיים ובדיה, של מציאות דרך מסך, של מפגשים משמעותיים וסתמיים, של חיים ומוות.


ולבסוף, כמו שאומרים כשמבצעים משהו בפעם הראשונה, אחרי המון היסוסים: יאללה, על החיים ועל המוות. אני קופצת למים הדיגיטליים. הבלוג נולד למציאות וירטואלית יותר מאי פעם, המשמשת כעוגן תקשורתי ורגשי, בתקופה של אי ודאות ובידוד חברתי. ימי קורונה, נטפליקס, יוטיוב וזום, קבוצות ווטסאפ ומפגשים אנושיים דרך המסך המתווך. מזל שיש לנו את זה.


את הפוסט הזה אני מקדישה לרחל ולמלי זכרה לברכה. נשים אמיתיות שזכיתי להכיר בזכות מילים, תמונות, מתכנתים, האשטגים, אלגוריתמים, מנועי חיפוש ופיקסלים.


530 צפיות

דברו איתי, ושיהייה בשמחות. 

© 2020 by Tami Ben Shahar